ביאור יש"ר על התורה · ויקרא · פרק 16 · פסוק 21

והתודה, יודה שחטאו ושפשעו ישראל לפניו:

עונות בני ישראל, מחשבות רעות מחשבות תועות, שחשבו תועה על ה' ועל דבריו, ושרשו עוה על שם שמעותים הישר, ועל כן עוברים על מצותיו כי לא ישרו בעיניהם, ואלו הם מזידים:

פשעיהם, הן המרדים שהסכימו בלבם לפרוק עול המצוה מעל צוארם, וזה יהיה לפעמים מרוב התאוה שגברה בלב והרבו לחטוא, וכשאינן מתנחמים בלבם לשוב מהן, לסוף יסכים הלב לפרוק עול שמים מעליו, וזה פשעיהם לכל חטאותם, כי החטא אפשר שהיה בשגגה, אבל כאשר יתגבר החטא, יבא לחשוב רע ויעות, ובאחרית יפרוק עול לפשוע, ונגד זה אמר תחלה עונות, והוסיף ואת כל פשעיהם, ועל שתיהן אמר לכל חטאותם שגרמו להם להעוות ולפשוע, וכאילו אמר אזכור להם ברחמים שהן בני אדם, שהחטאים נטועים בהם, והם הביאום לעון ולפשע, וכשישובו לפני אסלח להם, אבל אין הכתוב מזכיר סדר הוידוי, כי בוידויו ילך על הסדר מן הקל אל החמור, וכן שנינו כיצד היה מתודה אנא השם חטאו עוו פשעו וכו':

ונתן אתם על ראש השעיר, העונות והפשעים אינן נתפשים ביד לומר עליהן שיתנם על ראש השעיר, אבל ונתן אותם כמו ונתון אותו על כל ארץ מצרים, שבמצות פיו נתן אותו בשליט על מצרים, וכן כאן יאמר שכלן יהיו נתונים על ראש השעיר וגם זה איננו בכח אדם ובגזירתו אבל יבטיח שאם יעשה הכהן כסדר הזה יבאו על ראש השעיר, והרי הוא כנותן אותם על ראשו:

ושלח, אמר סתם ולא אמר ושלחו, לכלול השעיר עם הטומאת הנתונים עליו:

איש עתי, מזומן לכך בשעת הוידוי כדי שיוליכנו מיד אל המדבר, ולשון עתי נגזר מן עת, שענינו באותו העת עצמו, ולכן דרשו עתי אפילו בשבת, עתי אפילו בטומאה: