לא יטמא בעל בעמיו, נראה שמדבר על הכהן הגדול לבדו שהוא בעל בעמיו אדון וגדול בעמיו, כי לפי שהתיר לכהנים להטמא לקרובים, חזר ואמר שהכה"ג עומד באיסורו הראשון ולא יטמא כלל אפילו לקרובים, ומלת להחלו, להתחלל לבדו בתוך עמיו, ובסוף הענין פירש מי הוא בעל בעמיו ואמר והכהן הגדול מאחיו וכו', וכאן קראו בעל בעמיו לפי שדין זה נוהג בין בכה"ג משוח, בין במרובה בגדים:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · ויקרא · פרק 21 · פסוק 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4