אשה זנה, המפקרת עצמה לזנות, וקבלו חכמים שזונה האמורה פה שהכהן לוקה עליה היא שנבעלה לפסול לה כגון אחת מכל העריות, וכגון בת ישראל לנתין וממזר:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · ויקרא · פרק 21 · פסוק 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
וחללה, תאר לנקבה, ולזכר חלל בשני קמצין והוא מלשון חילול קדש, ומצאנו עוד תאר חלל על ההריגה, כי הענין שוה בשניהם כמו שתואר חלל שהוא על ההריגה ענינו שלא יחיה אחרי נפלו, כן תואר חלל וחללה על אבדן כבוד קדושה לדור דור, שאין אחריו חזרה, כי זרעו של כהן חלל, הם חללים אפילו עד אלף דור:
גרושה מאישה, אילו אמר גרושה סתם, היינו שומעים אפילו שגרשוה מן העיר בעבור שגנבה או שהלשינה וכיוצא, על כן הוסיף מאישה, שמדבר על נשואה שגרשה אישה, ואין זה אלא ספר כריתות הנזכר במקום אחר:
כי קדש הוא לאלהיו, כל ישראל קדושים לאלהים, ולא הוזהרו באלה, והכהן קדוש מהם, ולכן נצטוה אזהרות יתרות בענין הקדושה, וזהו כנוי לאלהיו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4