ביאור יש"ר על התורה · בראשית · פרק 49 · פסוק 6

בסדם אל תבא נפשי, מדבר אל נפשו ואל כבודו ואומר להם, את נפשי! בעת נוסדו להמתיק סוד אף כי לא ידעתי מה הוא, לא תבא שם להתחבר עמם בעצתם, כי בלי ספק עצתם לעשות חמס, ואינו רחוק מן הפשט שכיון יעקב אל מעשה שטים שבראש הזונים היה זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני, וכן אל מעשה קרח, שעמו נקהלו בני לוי על משה ואהרן:

בקהלם אל תחד כבדי, ואתה כבודי! בעת יקהלו מהם קהל לשבת יחד לא תתיחד עמהם, ומלת כבוד על הרוח העליון שתנוח על נפש הצדיק שהיא רוח הנבואה, והענין כמו שלא הרגו אנשי שכם בעצתי כי כתוב שם בפירוש ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אותי (לעיל ל"ד ל'), כן כבודי לא יתיחד מכאן ולהבא עמהם, שלא יתחלל כבודי במעשיהם, כי יאמרו בעצתו נועצנו ועל פיו עשינו, ויהיה חילול השם שיעשה נביא חמס ושוד ח"ו:

כי באפם הרגו איש, איננו עבר, רק בינוני לספר טבעם ומנהגם, ואיש שם המין כמו ואיש ישראל נגש (ש"א כ"ד י"ד), והכונה כי באפם רגילים הם להרוג כל איש שכועסים עליו:

וברצנם עקרו שור, הרצון הוא הפך האף, כמו כי רגע באפו חיים ברצונו (תהלים ל' ו'), והענין כל כך רגילים הם לעשות רע עד שבנוח כעסם לא ינוחו בשביל זה מלהשחית מתוך שרירות לבם, אלא גם ברצונם הם עוקרים את השור להשחיתו, שכן היה דרכם לפנים במלחמה לנשר פרסות הבהמה של שונאו הנלחם אתו מן הארכובה ולמטה, ולא תמות הבהמה בזה הדבר, אלא שלא תוכל ללכת, ואם תמצא מרעה במקומה תחיה, וכן מצינו ביהושע את סוסיהם תעקר (י"א ו'), וכן ויעקור דוד את כל הרכב (ש"ב ח' ד'):