ביאור יש"ר על התורה · ויקרא · פרק 26 · פסוק 39

והנשארים בכם, פליטי רעב ודבר:

ימקו בעונם, ידוכאו ביסורין בעבור עונם, וכן כתוב כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמוקים ואיך נחיה (יחזקאל ל"ג י'): ו

אף בעונת אבתם אתם ימקו, ובמקום אחר נאמר לא יומתו אבות על בנים, וחלילה לאל לחשוב לאדם עון אשר לא חטא כאילו חטא, ואין לפרש הכתוב, כשעונות אבותם אתם דהיינו כשתופסין מעשי אבותיהם בידיהם, כי מלת אתם מחוברת בטעם עם ימקו, אלא הענין כך, יש עונש נסי ויש עונש טבעי, עונש נסי הן הרעות שלא יחולו על ראש האדם כי אם על דרך פלא למעלה מגדר התולדות, ואולם אחרי בואו והיותו, ידבק הרע באדם, ויתמיד לבניו אחריו על דרך הטבע, ולא יסור מזרעו, כי אם חפץ בם השם להסירו מהם על דרך נסי, ד"מ גלות ישראל מעל ארצם, לא היתה בדרך התולדות, כי אם ברצון השם גרידא, ואולם אחרי אשר גלינו הנה הבנים הנולדים לנו גם הם סובלים עול הגלות על דרך טבעי, וכן היות בארץ ישראל שמים כברזל וארץ כנחושה, הוא דרך נסי שאין מתולדות הארץ הנבחרת להיות כך, ואולם כאשר תבא הרעה הזאת בעון ישראל, אזי מדרך הטבע שימותו בני אדם ברעב וימותו גם הבנים הקטנים אשר לא חטאו ולא ידעו בין ימינם לשמאלם, לולי יחפוץ השם בקיומם על דרך פלא, מעתה הרעות האלו תחלתם עונש נסי, לא יביאם השם כי אם על פשעים עצומים, וסופם עונש טבעיי, לא יסירם השם מן בני הנענש וזרעו אחריו, כי אם בהיותם ראויים לכך ביחוד, והנה הבטיח השם את ישראל שלא יענוש את הבנים עונש נסי בעבור אבותם, וזהו שנאמר לא יומתו אבות וכו', ואע"פי כן יתכן לומר אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו, כי אין הזכות אשר בידינו כדאי שיגאלנו השם על דרך פלא, ואנחנו מרודים בגלות המר בחטאת אבותינו וזהו גם כן שיעור הכתוב, ואף בעונות אבותם אתם ימקו, ומדוקדק לשון אתם וחבורו עם ימקו, שהם נענשים עם האבות וסובלים עמהם, ועל ידם שהעונש נמשך ובא להם ממילא: