ביאור יש"ר על התורה · שמות · פרק 16 · פסוק 15

מן הוא, כאשר ראו דבר נכבד בר וטהור יורד מן השמים, לא עלה על לב אחד מהם שירד לאכלה ושהוא לחם לאדם, ותמהו על רדתו באמרם מן הוא! דבר יקר ונכבד הוא! ושם מן על גדולה ושררה וכבוד, כמו אשר מנה שר הסריסים על דניאל (דניאל א' ט'), וכן ומהם ממנים על הכלים (ד"ה א' ט'), וכן שם מן מענין זה הוא, כי אין בידינו משקלי השמות על נכון, ומצאנו ואחריתו יהיה מנון (משלי כ"ט כ"א) שפירשו רש"י ז"ל לשון גדולה ושררה, וכן פירש לפני שמש ינון שמו (תהלים ע"ב י"ז):

כי לא ידעו מה הוא, כלומר לפי שלא ידעו מה טבעו ולאיזה שימוש ירד, רק הבינו שהוא דבר נכבד, לכן אמרו מן הוא, ואם יהיה פירוש מלת מן כמו מה כדעת המפרשים, מה צורך לומר כי לא ידעו מה הוא, כי אם ידעו לא הוצרכו לשאול:

הוא הלחם, אל תחקרו עליו, טעם רדתו, כי הוא בעצמו הלחם שהבטיח לתת לכם: