ובא הכהן, לא באותו היום, אלא לסוף שבעה:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · ויקרא · פרק 14 · פסוק 44
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
והנה פשה הנגע בבית, כל שיבת נגע קרוי פסיון, והדעת ניתנת כן, שהרי חלצו האבנים שהיה בהן הנגע, וכל הנראה עתה על האבנים החדשות עודף על הנגע הראשון, אפילו נראה פחות מן הנגע הראשון, כגון שהאבנים שחלצו היה עליהן נגע כשלשה גריסין, וכששב הנגע הוא כשני גריסין, ג"כ פסיון הוא, שכסה הנגע בבית על שלשה גריסין הראשונים שניטלו ממנו, שהרי הנגע הראשון במקומו באבנים שחלץ, והרי הנגע מכת הבית, ודומה לעץ פורח, וכלשון הכתוב ופרח בבית, ולכן אין אנו צריכין לומר שאין כאן מקומו של מקרא זה, אלא המקרא כתוב כהלכה וכמשפטו:
צרעת ממארת הוא, שאין תרופה לבית זה וצריך נתיצה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4