ויקרא את שמו אנוש, השם הזה הושאל אח"כ אל כל המין האנושי, כי מצאנו מה אנוש כי תזכרנו (תהלים ז' ה'), אנוש כחציר ימיו (שם ק"ג ט"ו), והוא נגזר מלשון ומכתי אנושה (ירמיה ט"ו י"ח) עקוב הלב מכל ואנוש הוא (שם י"ז ט'), ונקרא כן האדם בבחינת היותו תמיד איש מכאבות נגוע ומוכה אלהים ומעונה, והנה שת חכם גדול היה כי נולד בדמותו של אד"הר ככתוב לפנינו, ולפי שנתן על לבו תמיד גודל חטאת אביו והבין איך ע"י העון ירד האדם פלאים, ואבד סגולותיו היקרות, לכן קרא שם בנו הנולד לו אנוש, כאומר ראוי מעתה לאדם להיות שפל רוח אנוש ומעונה, פן מרוב השלוה יפרוץ גדרי תאוותיו וילך אחר יצרו הרע:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · בראשית · פרק 4 · פסוק 26
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אז הוחל לקרוא בשם ה', לשון תחילה, והענין שבהיות רוב בני אדם בדור ההוא שוכחי אלוה וטעו אחרי הגלולים, אז החלו נדיבי עם לקרא בשם ה', והודיעו במקהלים כבודו ודרכיו ללמד איש את אחיו לדעת את ה', והשרידים האלה הם ראשי הדורות שהזכיר אח"כ קינן מהללאל ירד חנוך וכו':
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4