לא תוכל, אינך רשאי:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · דברים · פרק 12 · פסוק 17
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
לאכל בשעריך מעשר דגנך, בקרבנות כבר פירש שהמצוה לאכלם שם, כי אמר ואכלתם שם וכו', אבל במעשרות לא פירש אלא מצות ההבאה כאמרו שמה תביאו, והיה אפשר לחשוב שאין עיקר הצווי שמה תביאו וכו' רק כדי שיתנו ללוים החלק הראוי להם, וא"כ היו יכולין לשלוח שם חלק הלוים, ולא יצטרכו לצאת מביתם וללכת לירושלים, לכן הזהיר כאן שתכלית הצווי הוא לאכול שם המעשרות, והנה הדיבור הזה לא תוכל לאכול מוסב אל מי שהוא חייב לאכלו, דהיינו הישראלי יאכל המעשר שני ונדריו ונדבותיו, הלוי יאכל שם מעשרותיו, והכהן בכורות הבקר והצאן, ואולי בלשון ובכורות בקרך וצאנך כלל הכתוב גם מעשר בהמה הנאכל לכל אדם, וקראו כאן בכורות לפי שמדבר על המובחרין שבמעשר, שהן להקרבה והבשר נאכל לבעלים, כי לפי שהמעשר חל על תם ובעל מום ומזוהם וכיוצא שפסולין למזבח, לכן כאן שמדבר על ההקרבה הוצרך לקרוא אותן ובכורות בקרך וצאנך:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4