ביאור יש"ר על התורה · שמות · פרק 27 · פסוק 10

ועמדיו עשרים, מאמצע העמוד האחד עד אמצע העמוד השני חמש אמות, ולכן בין עמוד לעמוד הי' ד' אמות, כי היה עובי העמודים אמה:

ואדניהם, מוסב על העמודים, האדנים של העמודים נחשת האדנים יושבין על הארץ והעמודים תקועים לתוכן, היה עושה כמין קונדסין ארכן ששה טפחים, ורחבן ג', וטבעת נחושת קבועה בו באמצעו, וכורך שפת הקלע סביביו במיתרים, כנגד כל עמוד ועמוד, ותולה הקונדס דרך טבעתו באונקלי שבעמוד העשוי כמין ו', ראשו זקוף למעלה, וראשו אחד תקוע בעמוד, כאותן שעושין להציב דלתות, ורוחב הקלע תלוי מלמטה והיה קומת מחיצת החצר:

ווי העמדים, הם אונקליות, ויתכן שהיו כמין כותרת שעושין לראשי העמודים לנוי, ועליו היו מניחין את הקונדס בטבעתו:

וחשקיהם, מצאנו לשון חשק נופל על החבור והדבוק, ואף החשק שבנפש הוא מענין הזה, כי האוהב ידבק עם הנאהב, ונפשו קשורה בנפשו, וכן ותדבק נפשו (בראשית ל"ד ג') כמו חשקה נפשו (שם ח'), ויתכן א"כ לומר שהיו הווים נדבקים ונחשקים בעמודים ע"י חגורות של כסף המסבבות את העמודים וזה מסכים עם מה שאמרנו שהיו הווין כעין כותרת שבראשי העמודים, ודרך הכותרות ההם להיות נדבקים סביב העמוד ע"י חגורות, ואחר, שהווים היו מטוענים במשא הקלעים הכבדים, והיו מתוחים מלמטה ע"י היתדות התחובין בארץ, היו צריכין להדבק היטב עם העמודים כדי שלא ירופפו, והיו מהדקים אותם ע"י חשוקי כסף: