ואשה כי תהיה זבה, דם נדה ודם זיבה בכלל, והתורה הבדילה בין דם לדם, שבעת ימים ראשונים תקראנו דם נדה, ואם תוסיף לזוב תקראנו דם זיבה:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · ויקרא · פרק 15 · פסוק 19
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
שבעת ימים תהיה בנדתה, מלת נדה היא שם תואר לבעלת הדמים, כי בתולדת כל אשה שיש לה אורח, שהדם נודד מן הגוף, כמו כצפור נודדת (משלי כ"ז) שהוא על ההעתקה ממקומו אל מקום אחר, כן דם האשה נודד מן הגוף ששם משכן הגוף, ויוצא חוץ לגוף, ולפי שזאת היא תולדת האשה, וכל הנשים שוין בה, הודיעה תורה שיציאת דם שבעה ימים היא תולדת האשה, ובהן תקרא נדה, ואחר כן אמרו אשה כי יזוב וכו' בלא עת נדתה או על נדתה, זהו הפך מן התולדות ותקרא זבה הצריכה ימי נקיים וקרבן:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4