לא תאכלו על הדם, אצל הדם, ולמד מענינו לא תנחשו ולא תעוננו שהוא מין ממיני הטומאות, כי היו שופכים הדם ומקבצים אותו לגומא, והשדים מתקבצים שם לפי דעתם ואוכלים על שלחנם להגיד להם העתידות, וכן חטאו בימי שאול כמפורש בכתובים, והמלך צוה להביא אבן גדולה סמוך לאהלו, ושם ישחטו איש שורו ואיש שיו, ואח"כ יוליכו הבשר השחוט אל אהליהם, ועי"כ נשמרו מאכול סמוך לדם:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · ויקרא · פרק 19 · פסוק 26
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
לא תנחשו, כגון אלו המנחשים בחולדה ובעופות פתו נפלה מפיו, צבי הפסיקו בדרך וכדומה, והכלל כל הסומך לעשות מעשיו על כי אלו ההבלים שאין בהם ממש ומה' יסור לבו הרי הוא מנחש שהזהיר עליו הכתוב, אבל אם לבו נכון בה' ורק שואל אות מה', כדי לחזק לבבו על פיו אין בכך כלום, כמו שעשו עבר אברהם ויהונתן:
ולא תעוננו, י"א שהוא מלשון ענן, שרואים בעננים לאיזה צד יפנו, ועל פיהן יחלטו לעשות דבר או לחדול, וי"א שהוא אחיזת עינים:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4