ביאור יש"ר על התורה · שמות · פרק 3 · פסוק 14

ויאמר אלהים אל משה, הוידעו בכל המאמר הזה שלא ברגע אחד יענוש את מצרים ויוציא ישראל מתוכם, כי אם אחרי הביא עליהם מכות רבות בסדר כפי חכמתו העליונה, יתחיל בעונשים קלים, ואחריהם כבדים מהם וזה טעם אמרו ואני ידעתי כי לא יתן אתכם וכו' ושלחתי את ידי וכו', אך לא הודיעו עתה במה יעצור כח לפני פרעה ומה יעשה לפני העם כדי שיאמינו בו, עד ששב משה ושאל ממנו זאת באמרו והן לא יאמינו לי (לקמן ד' א'), ובזה התבאר הכפל הנראה בדברי משה, ועתה הודיעו השם סוד שמותיו הקדושים באמרו:

אהיה אשר אהיה, אני היה הוה ויהיה, כי כל הזמנים הם בבורא זמן אחד אני משגיח על הכל אני ראשון ואני אחרון, כי השם הקדוש הזה יורה על הנצחיות, על ההשגחה, ועל חיוב המציאות ובא בלשון עתיד להודיע שה' לבדו יוכל לבטוח על הימים הבאים, כי לו המה, ואין שום נברא יוכל לומר כי אם הייתי, או אני הוה, אבל לא אהיה כי מי יערבנו שיהיה? הלא כל הנברא הוא כחומר ביד היוצר: