ויקראו בית ישראל את שמו מן, כבר אמר הכתוב כן למעלה, אבל בא להודיענו, שגם אחר ימים רבים שטעמו טעמו ואכלוהו בבישול ואפייה ודכייה, לא מצאו דוגמתו בין כל המאכלים שתחת השמש להקרא כשמם, ולכן הסכימו לקרותו תמיד בשם כבוד זה מן להבדילו מכל מאכל שבעולם:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · שמות · פרק 16 · פסוק 31
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
כורע גד לבן, עשב ששמו כן, וזרע שלו עגול, אבל אינו לבן, והמן דומה לו בתבנית ולא בצבע, והם שתי הודעות, המן היה כזרע גד והיה לבן, ובמקום אחר המשילו בענין הלבנינות לבדולח:
כצפיחת בדבש, בצק שמטגנים אותו בדבש, ולהלן הוא אומר כטעם לשד השמן, וההפרש הוא כי כשאוכלים אותו אי כמות שהוא בלא טחינה או בישול, הוא כצפיחית בדבש שהוא מתוק, וכשטחנו או דכו אותו היה טעמו לשמנונית, לפיכך כתוב כאן וטעמו ושם והיה טעמו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4