ביאור יש"ר על התורה · ויקרא · פרק 13 · פסוק 30

הנגע, מראה שנתחדש בראש או בזקן במקום שנתקו שערותיו משונה מעור הראש או הזקן

מראהו עמק מן העור, זהו מראה בהרת עזה כשלג, לא שצריך להיות אחת ממראות נגעים בנתק, אבל בא ללדמנו שאע"פי שיש בו מראה בהרת עזה, אין צורך שיהיה שערה הפך לבן, אבל טמאה בשער צהוב דק, ואם הפך לבן אינה מטמאה בנתק:

צהב, זורח כמראה זהב:

דק, כך רגיל להיות שער הנתק חלוש ודק:

נתק הוא, יש הבדל בין שרש נתק לשרש מרט, וזהו ההפרש בין פרשה זו לפרשת ואיש כי ימרט ראשו, נתק נקרא אם מחמת חולי הצרעת שבבשר, אבד השער את כחו ונעשה דק עד שכשיגעו בו ביד נפרך באמצעיתו, מלשון והחוט המשולש לא במהרה ינתק (קהלת ד' י"ב), שכן דרך חוט חלש דק להנתק לחצאין, וזהו נגע הנתק, שצרעת הראש גברה עד שהודקו מקצת שערות הראש וינתקו במשמוש היד, גם נופלים משרשם, והפרשה השנייה המדברת במריטת שער הוא כשהשערות נופלים ממקום חבורן מחמת חולי או זקנה או שאכל סם שהשירן, והשערות הנופלים שלמים וגסים כבתחילה, ואינן נתקים מאליהן במשמוש היד לחצאין, כמו ולחיי למורטים (ישעיה נ' ו') שממרט ועוקר מן הזקן שערות בריאות ושלמות, לכן הנתק שא"א לבוא אלא על ידי צרעת מטמא בשער צהוב, אבל ההמרטה יקרא גם לבריאים או מחמת חולי שאין בו צרעת, ולכן אין בה טומאה:

צרעת הראש, הנתק הזה בא מצרעת הראש או הזקן וטמא: