לא תאכל עליו חמץ, לא בא להזהיר שלא ימצא חמץ בעת שחיטת הפסח, כי לא הזכיר בפרשה זאת יום ארבעה עשר ושחיטת הפסח כלל, אבל הזכיר עשיית הפסח בלילה, כלומר אכילתו ואכילת המצה עליו, ולזה כיון באמרו לא תאכל עליו חמץ, פי' מלת עליו על אכילת הפסח, שלא תאכל עמו חמץ:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · דברים · פרק 16 · פסוק 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
לחם עני, לזכרון העני והשעבוד:
כי כחפזון יצאת, טעם אכילת המצה הוא לזכרון הנס הנעשה לישראל שלא החמיץ בצקם בצאתם ממצרים בחפזק כמו שביארנו (שמות י"ב ל"ט), ואע"פי שכבר נצטוו לאכול מצה בהיותם במצרים, זה היה ע"ש העתיד, כי ידע השם שיוציאו בצקם טרם יחמץ, ובזכות ששמרו מצות ה' והיו זהירים מאד בבצקם לאפותם מצות לולי שנדחפו לצאת קודם אפייתם, לכן הפליא ה' לעשות עמם נס שהבצק שהוציאו לא החמיץ, א"כ החפזון שנהגו במצה היה להם לזכות, ובשכר החפזון נעשה להם נס, והמצה שנאכל כדורות זכר לחפזון ההוא:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4