ביאור יש"ר על התורה · שמות · פרק 29 · פסוק 36

תעשה ליום, בכל יום משבעת ימי המלואים:

על הכפרים, על שני האילים שהם כפורים, כלומר חוץ משני האילים:

וחטאת, כל לשון חטוי בבנין הכבד על ההזיה, כמו תחטאני באזוב ואטהר (תהלים נ"א ט'), וכן רבים, וכולם הפוכים מאותן שבקל, כי לשון חטא בקל על החסרון, ובכבד על הסרת החסרון, ויש שרשים הרבה משמשים דבר והפכו כמו שאמרנו למעלה על שורש דשן (לעיל כ"ז ג'), וכן כאן וחטאת, שיסיר החטא מן המזבח, בזרוק את הדם עליו, ולזה בא לשון חטוי עם מלת על, להורות על ההזיה שהיא עיקר העבודה:

בכפרך עליו, לשון כפר פירשנוהו (בראשית ל"ב כ"א), והמזבח היה צריך כפרה, שמא התנדב איש דבר גזל במלאכת המשכן או המזבח:

ומשחת אתו, בשמן המשחה: