ביאור יש"ר על התורה · בראשית · פרק 38 · פסוק 1

ויהי בעת ההוא, כמשמעו אחר מכירת יוסף, ואע"פי שבמשך כמו כ"ב שנים היו כל קורות יהודה וער ואונן ושלה ותמר, ולידת פרץ ושני בניו חצרון וחמול אין בזה זרות כלל, והדבר אפשרי כפי הטבע כי דרך הכתוב על חצאי שנים פעם למנותם כשנה תמימה ופעם לא ימנם כלל, כמ"ש רש"י ז"ל (במלכים א' כ"ב נ"א), ולכן מ"ש הכתוב יוסף בן שבע עשרה שנה היה, אפשר שהיה אז בן שש עשרה ואיזה חדשים, גם ויוסף בן שלשים שנה דלקמן, אפשר שהיו לו עוד איזה חדשים נוסף על שלשים שנה, וכן מ"ש הכתוב כי זה שנתים הרעב יתכן שעברו עוד איזה חדשים אחר הב' שנים, ומ"ש ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר, אינו חמש דוקא, אלא יותר מארבע, ועל פי זה הכ"ב שנים שבין מכירת יוסף לביאת יעקב מצרימה יכולים להיות יותר מכ"ד וחצי, והנה אפשר שבת שוע ילדה שלשת בניה לשבעה חדשים, גם קרוב להאמין שהיה שלה בעל קומה, ותמר לגודל חשקה להתחתן בבית יהודה חשבה שהוא ראוי להנשא אע"פי שהיה בן עשר שנים בקירוב, וזהו כי ראתה כי גדל שלה, לפי דעתה, ועוד אפשר שחצרון וחמול נולדו תאומים, או שנולדו משתי נשים בזמן אחד, גם אינו כ"כ רחוק שנולדו לשבעה חדשים, ועל פי כל הדברים האלה היה פרץ קרוב לבן י"ב שנים כשהוליד, ואין זה פלא בימים ההם ובמקומות החמים, ובפרט בזרע יעקב הנודעים בכחם וברבוי תולדותם:

וירד יהודה, נראה כי מחברון לעדולם הוא ירידה, והדרש ידוע:

ויט עד איש עדלמי, נטה אהלו עם צאנו עד שהלך לעדולם ונתחבר בברית אהבה עם זה האיש: