והארץ תעזב מהם, עתה יפרש איך תהיה זכירת ברית אבות וברית הארץ, והתחיל בברית הארץ שבם סיים בפסוק הקודם, ואמר אזכור ברית הארץ, אשוב ואבנה חרבותיה ולכבוד אהיה בתוכה, כי כבר רצתה את שבתותיה בכל ימי הגלות, כי לכך היתה נעזבת מהם, כדי שתשבות כל ימי השמה ותרצה את שבתותיה, ואזכור גם ברית אבותם, כי על ידי אורך הגלות כבר רצו את עונם:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · ויקרא · פרק 26 · פסוק 43
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
יען וביען, אינו כפל לשון, אלא יען הוא נתינת טעם שיבואו עליהם הרעות בעבור חטאם, וביען ענינו שלא יתמיד העונש ההוא כי אם כל זמן שיעמדו במרדם ויתמידו בחטאם, ואחרי אשר ירצו את עונם יזכרם השם וירחמם, וזהו שמוש בי"ת וביען:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4