ביאור יש"ר על התורה · בראשית · פרק 42 · פסוק 16

האסרו, התרצו להאסר פה עד שתשלחו אחד מכם לברר דבריכם:

האמת אתכם, אם אמת אתכם:

ואם לא, כי אם לא תתרצו בזה, אאמין בלי ספק שאתם מרגלים ואשפוט אתכם כראוי, והנה בתחלה אחי יוסף לא ענו אותו דבר כי נבהלו מפניו בשמעם המשפט החרוץ עליהם להאסר שם כלם, אבל אח"כ כאשר התבוננו על הדבר השיבו לו לאמר, לא יוכל הנער לעזוב את אביו ועזב את אביו ומת, ויוסף השיב אם לא ירד אחיכם הקטן אתכם לא תוסיפון לראות פני, ככתוב בפ' ויגש, אלא שהכתוב קצר כאן כדרך התורה בסיפורים וסמך על המסופר להלן, ובא זה ולימד על זה, וכשראו אחי יוסף שלא הועילו בדבורם, נתיעצו יחד שלא לשמוע בקול האיש במה שאמר שלחו מכם אחד וכו', כי ידעו שאביהם ימות בצער אם לא ישוב אליו כ"א בן אחד תחת עשרה, ואף אם לא ימות, הנה לא ישמע ולא יאבה לשלוח את בנימין עם אחד מהם לבדו, וכמו שקרה אח"כ שאמר יעקב לא ירד בני עמכם, אע"פי שהיו רבים, ובטורח גדול התרצה לתת את בנימין בידם, וא"כ חשבו שלא יועילו דבר בשלוח אחד מהם אל אביהם, ובחרו להחסר שם כלם עד ישקוט האיש מזעפו ואז יתחננו לפניו שיחמול על אביהם הזקן ועל טפם שלא ימותו ברעב ויניחם ללכת, אבל ביום השלישי בא אליהם יוסף ושינה את המשפט אשר חרץ עליהם כמו שיתבאר, כך אחשיב שקרו הדברים ובזה יותרו כל הספיקות הנופלים בכתובים, כמו שנרגיש עליהם בסמוך: