ביאור יש"ר על התורה · במדבר · פרק 21 · פסוק 14

בספר מלחמת ה', כפי הנראה מפשטות הכתוב, ספר בפני עצמו היה ושם כתוב מלחמות ה' בעבור יראיו, ואולי כתבו משה עצמו לספר בו בארוכה כל פרטי הדברים מן המלחמות שעשו ישראל מעת צאתם ממצרים וכל הקורות אותם במדבר ועל פי זה יתכן שכל הכתובים הללו מן את והב וכו' עד פני הישימון (פסוק כ') לקוחים מדברי הספר ההוא, וכתבם משה בתורתו לעדות לישראל שלא עברו על מצות ה' ולא נכנסו לגבול מואב, כי שם כתוב גבול מואב, ונזכר נחל ארנון, ובסופו הזכיר שהפסגה אשר בשדה מואב נשקפה על פני הישימון, כלומר שהעומד על ראש הפסגה רואה את המדבר מרחוק, שכן מורה לשון נשקפה, וא"כ המדבר ההוא עצמו אינו בגבול מואב, ולא חנו בני ישראל בארצו, ועל הדרך הזה סרו כל התמיהות הנופלות בענין, כי מה שלא הוזכרו המקומות הללו בפרשת ואלה מסעי, אין בו מקום טענה לפי דרכנו, כי לא ידענו מה היתה כונת כותב הספר ההוא בהזכירו כל המקומות הללו, אם הם מקומות של מסעות בני ישראל או הוזכרו לכונה אחרת, ולא בא הכתוב הנה אלא להגיד גבולי מואב הנרשמים שם, ועוד יתכן שבספר מלחמות ההוא נרשמו מקומות של מסעות וחניות דגל אחד מדגלי ישראל או שבט משבטיו, ומשה לא זכר בפרשת ואלה מסעי כי אם המקומות שחנה בם הארון, שהוא הלב והעיקר לכל המחנות, ויתר השבטים והדגלים חצו במקומות הסמוכים להם, כי אי אפשר שיחנו כל רבבות אלפי ישראל במקום אחד, וכן כל הזרות בלשון שבאו בכתובים הללו והשתנות המליצה ממליצות שאר הכתובים לא יקשה בעיניך כי כן היה כתוב בספר ההוא:

את והב, עיר ששמה והב:

בסופה, על ים סוף או יהיה גם הוא שם מקום, והנה המאמר הזה חסר הפועל שלא הביאו הכתוב, כי אין אנו צריכים לדעת למה נזכרו המקומות הללו בספר ההוא ודי לפי המכוון עתה להזכיר המקומות שהיו סמוך לגבול מואב, כדי להוכיח מהם שישראל לא באו אל גבול מואב:

ואת הנחלים ארנון, ונחל ארנון נזכר בתוך הנחלים שהיו בגבול מואב: