והכשבים, הבדיל העקודים והנקודים והטלואים הנולדים, שהם אותם שזכר בפסוק שלפני זה, ולא לקחם עדיין לעצמו להיות שכרו, כי אם כל זמן היותם קטנים הנהיגם בראש העדר, כדי שהצאן המתחממות תתננה עיניהן בהן ותלדן כמותן, וזהו ויתן פני הצאן אל עקוד, אולם כשהגדילו הוולדות והיו ראויות לילד, לא שתם עוד על צאן לבן כי אין לשמרן שיהיו תמיד בראש העדר ולא יבאו בין שאר הצאן, ואדרבה יש לחוש אז, פן יראו הצאן הלבן ויתחממו מהן לילד כמותן, לכן לקחם בשכרו והנהיגם לעצמם, ועשה מהם עדרים לבדם, ושם לא היו כ"א עקודים נקודים וטלואים:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · בראשית · פרק 30 · פסוק 40
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אל עקד וכל חום בצאן לבן, אל כל עקוד ואל כל חום שמצא בצאן לבן:
ולא שתם על צאן לבן, אצל שאר צאן לבן:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4