ביאור יש"ר על התורה · בראשית · פרק 3 · פסוק 22

היה כאחד ממנו, כבר כתבנו (לעיל ב' י"ז) שידיעת טוב ורע היא טובה בעצמה, כי על ידה יבין האדם יתרון החכמה על הסכלות, אלא שצריך האדם לעמוד על משמרתו תמיד פן יתגברו הציורים הרעים על לבו ויכול במכמרות היצר, והשם ידע שדבר זה קשה עד מאד לאדם, ולא רבים יתאמצו ללכת בדרכי החכמה המנגדים ליצר לב האדם, ולכן אמר השם מאחר שהאדם קנה ידיעת טוב ורע, ועל הרוב ישתמש בה לרעה, אם יאכל גם מעץ החיים ויקנה על ידו חיים תמידים, יקלקל מעשיו יותר, כי אורך ימים יחזיקו ידי רשעים וישחיתו כהנה וכהנה, ויהיה זה נגד הכונה העליונה שגזרה מות לאדם לטובתו, גם אינו ראוי עוד לישב בגן עדן בשלוה אלא צריך שיעמול ויטרח כל ימיו וימצאוהו צרות רבות ורעות, כדי שעל ידן יכנע לבו וישוב אל ה' וירחמהו, לכן גרשו מגן עדן:

כאחד ממנו, כאחד ממלאכי מרום שגם הם יודעים מה בין טוב לרע כי הם מלאים בינה והשכל, אבל אין היצר שולט בם להטותם מן הדרך הישרה כי הם גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו, ואין להם חפץ אחר רק לעשות דבר השם, אמנם האדם הוא בחיריי במעשיו ויוכל ללכת אחר הרע כשיצרו תוקפו, לכן ידיעת טוב ורע שבבחינת המלאכים היא מעלה נכבדת, בבחינת האדם תוכל להביאו לידי סכנה גדולה אם יתור אחר יצר לבבו:

ועתה פן ישלח ידו, קודם חטאו אף אם היה אוכל מפרי עץ החיים אין בכך כלום, כי כבר היה בטבעו חי חיי נצח, אבל עתה שנגזרה עליו מיתה בעבור חטאו אינו רשאי לאכול מעץ החיים, וא"ת אצונו עתה שלא יאכל ממנו, הנה יש לחוש שמא יעבור על המצוה מאחר שיצרו נוטה לרעה, לכן טוב לו כי אגרשנו משם: