ויגנב יעקב, לא הראה ללבן שהרגיש כלל במה ששמע מבניו ובמה שלא היו פניו עמו כתמול שלשום, שאם היה מרגיש שידע יעקב דבר מזה היה סופר כל צעדיו ולא היה ליעקב דרך להמלט, לכן הוצרך לברוח בהחבא ולגנוב את דעתו:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · בראשית · פרק 31 · פסוק 20
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
את לב לבן הארמי, הוסיף מלת הארמי, כלומר אע"פי שהוא הארמי הקוסם ובעל ערמה גדולה, אבל לדעת בעל הטעמים שחיבר מלת לב עם לבן, והפריד מהם מלת הארמי, יראה כאילו תואר ארמי מוסב אל לב, כי לולי כן היה ראוי להפסיק במלת לב ולחבר לבן הארמי יחד, ואכשר שמפרש לשון ארמי כמו רמאי בחילוף האותיות ופירושו שהוצרך יעקב לרמות את לבן בעבור שהיה רמאי, כדרך עם עקש תתפתל, אבל פירוש זה רחוק מפשטות הכתוב:
על בלי הגיד לו, לא שיאמר לו אני בורח, כי זה לא יתכן, אלא חסר כאן המגיד, ופירושו על בלי הגיד לו המגיד, והודיע הכתוב שהצליח יעקב בעצתו ועלתה לו לגנוב את דעת לבן עם היותו בקי בערממיות, לפי שלא היה אדם שהגיד לו דבר מבריחת יעקב, כי הסכימו כלם על ידו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4