ואני אתן את פני, שישפטהו השם על התועבה הגדולה הזאת ויכריתהו מקרב עמו, ומוסב על מקרא שלפניו, הם ירגמוהו באבן ואני אכריתנו מקרב עמו, ומכאן למדנו שכל הכריתות האמורות בתורה הן לעו"הב, שאם בע"הז אחר שמת איך יכרת? ואין לך לפרש שאם לא יומת ע"פ ב"ד יכרת מקרב עמו, שזה אמור למטה בענין, ומפשטות הכתוב נמצאנו א"כ למדים השארת הנפש אחר המות:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · ויקרא · פרק 20 · פסוק 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
כי מזרעו נתן למלך, שאר העוברים ע"ז נותנים לה חוק הראוי לשמים, כמו זובח קרבן לע"ז, והרשע הזה נותן למולך זרעו, שמרוב טומאת לבו לא חמל על זרעו, לעבוד אותה בדבר שהוא תועבה בעיני השם:
למען טמא את מקדשי, כדרך קדש ישראל לה' ראשית תבואתו (ירמיה ב' ג'), והרשע הזה מטמא קדש ה' אשר אהב להעבירו למולך הנבזה הזה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4