ביאור יש"ר על התורה · דברים · פרק 23 · פסוק 5

על דבר אשר לא קדמו, והלא מצינו כתוב אוכל בכסף תשבירני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים וגו' (לעיל ב' כ"ט)? אבל נראה כי הכתוב הרחיק שני האחים האלה שהיו גמולי חסד מאברהם שהציל אביהם ואמם מן החרב והשבי, ובזכותו שלחם השם מתוך ההפיכה, והיו חייבים לעשות טובה עם ישראל, והם עשו עמהם רעה, הא' שכר עליו בלעם בן בעור והם המואבים, והשני שהוא עמון לא קדם אותו בלחם ובמים, כמו שכתוב אתה עובר היום את גבול מואב את ער וקרבת מול בני עמון וגומר (שם ב' י"ט), והנה הכתוב הזהירם אל תצורם ואל תתגר בם, והם לא קדמו אותם כלל, כי היה הכתוב אומר כאשר עשו לי בני עשו והמואבים והעמונים, אבל לא הזכיר עמון מפני שלא קדמו אותם, והנה עמון הרשיע בזה יותר מכלם, כי בני עשו והמואבים כאשר ידעו שהוזהרו ישראל שלא להתגרות בם הוציאו לחם ומים חוץ לגבולם, ועמון לא אבה לעשות כן, ולכך הקדים הכתוב עמוני והקדים להזכיר פשעו על דבר אשר לא קדמו, ואחרי כן הזכיר מואבי וחטאתו אשר שכר עליך וכו':

שכר עליך, זה נרמז במה שאמר בלעם אם יתן לי בלק מלא ביתו וכו', שהכונה אפילו אם יתן לי יותר מן השכר שהתנה עמי, א"כ קבע לו שכר:

לקללך, כך היתה כונתו, ואף אם לבסוף ברך אותך, לא היה זה מדעת מואב אלא בגזירת השם: