והמתה, וכאשר תמיתם כאיש אחד, כלומר פתאום אז ואמרו וכו', והנה כל כונת משה בתפילתו זאת לא היתה שימחה את חטאתם לגמרי בלי לענשם כלל, שהרי השם השיבו סלחתי כדבריך ועכ"ז גזר עליהם למות במדבר, אלא עיקר תפילתו היתה שלא ימית את כלם בפעם אחת, כי מגפה גדולה כזאת תעשה רושם בין העמים, ואז יאמרו מה שיאמרו, אבל שיאריך להם ויפרע מהם מעט מעט באופן שלא ירגישו יושבי הארץ במיתתם ויאמרו אולי מקרה הוא, ולזה אמר והמתה את העם הזה כאיש אחד, שעל זה היה מקפיד, אולם הטעם למה לא ביקש שימחה את חטאתם לגמרי, מפני שראה הוא בעצמו שהם ראויים להענש בעבור שהיו קצרי אמנה, ואין בהם זכות להכנס לארץ:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · במדבר · פרק 14 · פסוק 15
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ואמרו הגוים, מצרים האמורים למעלה, וגם הכנענים ושאר האומות:
אשר שמעו את שמעך, שהמתה אותם, או שהוא מוסב למעלה ופירושו, ששמעו הנפלאות שעשית להם:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4