כי נשני אלהים, השוכח דבר אחד באמת, לא יאמר שכחתי בעוד שהוא שוכחו, כי בזה כבר יזכרהו, אלא יוסף לא שכח מעולם את בית אביו, כי זה נגד החמלה הנטועה בלב בנים על אבותם, וביותר בלב יוסף הצדיק, ואדרבא בקריאת שם בנו בכורו מנשה רצה להודיע שהוא זוכר את בית אביו, ורק נתן טעם למה לא שלח לכנען להגיד לאביו גדולתו במצרים, ואמר כי נשני אלהים וכו', ומלת נשני הוא פיעל מנחי ל"ה, והראוי נשני בחירק, כמו שיורה שם מנשה שהוא ג"כ מבנין הכבד, ונגזר ממלת נשני, והוראת הבנין הזה על חוזק הפעולה כאילו תהיה בהכרח ונגד רצון הפועל, מעתה כך אמר יוסף, דעו כי האלהים רוצה שאני אשכח עתה את בית אבי, כי הוא סבב מכירתי וירידתי הנה להחיות עם רב, והוא סבב יגון לאבי כפי עצתו העמוקה, וידעתי כי קרא ה' לרעב על הארץ הזאת כדי שתבא משפחתי לכאן, א"כ מדעתי שכל הקורות האלה ביד ה', מוכרח אני להמתין שתתמלא עצתו ית', ואין לי רשות להגיד כבודי לאבי עד יתגלגל הדבר מאתו ית', והוא ישלח לי סימן בבא עת הפקודה:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · בראשית · פרק 41 · פסוק 51
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4