ביאור יש"ר על התורה · במדבר · פרק 23 · פסוק 10

מי מנה עפר יעקב, אחר שספר בשבחם בא לדבר ברבויים, הפך ממה שחשב בלק להמעיטם בקללתו, ואמר מי יוכל למנותם והם כעפר הארץ אשר לא ימד ולא יספר:

ומספר, בא השם תחת המקור, ופירושו כמו ולספור, כי הענין מורה עליו שהוא מקור, ועוד ראיה ממלת את שלא תבא כי אם אחרי הפעלים, ודומה לזה ולמסע את המחנות (לעיל י' ב'):

רבע ישראל, שם לחלק הרביעית מן הכל, ולפי שנאמר למעלה וירא משם קצה העם, אמר פה שאפילו הקצת שאני רואה שהם לערך חלק הרביעית מכלם, מי יוכל למנותם ואולי ראה משם דגל אחד מארבעת דגלי ישראל, ולכן אמר רובע:

תמת נפשי מות ישרים, ישרים הוא תואר אל אנשי תום ויושר וביאורו מות של ישרים והם ישראל הנקראים ישורון שיבלו ימיהם בטוב ובמותם נדבקים עם המקור העליון אשר ממנו יצאו כי הפרש גדול בין מיתת הצדיק למיתת הרשע והתאוה בלעם שיזכה גם הוא למות כמוהם ומה שאמר תמות נפשי אינו על הנשמה, כי היא לא תמות לעולם כמו שיאמר בסמוך, אלא כונתו על התחברות הנשמה עם הגוף, שעל זה נופל שם נפש כמו שביראנו פעמים רבות:

ותהי אחריתי כמהו, מלת אחרית אינו תמיד על סוף הדבר ותכליתו עד שיפסק מלהיותו נמצא, אלא לפעמים הונח גם על דבר שאין לו סוף כי שורש המלה אחר דהיינו מה שעתיד להיות בזמן מן הזמנים, כמו את אשר יקרא אתכם באחרית הימים (בראשית מ"ט א') שאינו על סוף הימים דוקא, אלא על זמן רחוק, וכן כי אם יש אחרית (משלי כ"ג י"ח) הנאמר על החיים העתידים אחר המות, כמו שמוכיח סוף הפסוק ותקותך לא תכרת אף כאן רמז בלעם על השארת הנפש אחר המות, כי תחלה דבר מזמן המיתה, ואח"כ אמר שהלואי יהיה חלקו בארץ החיים כחלק ישראל דהיינו שתהיה אחרית התקוה לנפשו בעולם הבא כמהו: