כל ימי אשר הנגע בו יטמא, אין טומאתו לימים כמו נוגע במת או בשרץ, אלא פעם זמן רב פעם קצר, ותלויה בנגע, שכל הימים שהנגע בו יטמא, כי טומאתו יוצאת מגופו, וכן בזב וזבה שנאמר כל ימי זוב טומאתה (ט"ו כ"ה), על כן הוסיף טמא הוא, כלומר גופו טמא, ואיך יטהר בימים, וכן אמר בזבה טמאה היא:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · ויקרא · פרק 13 · פסוק 46
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בדד ישב, חמור מכל הטמאין, שמשתלח גם ממחנה ישראל, ואילו כתב לבד בדד ישב, היה מתפרש שישב בביתו בחדר לבד ואין איש עמו, על כן הוסיף מחוץ למחנה מושבו, שמשתלח חוץ לג' מחנות, שלא יהיו הטמאין האחרים יושבים עמו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4