ביאור יש"ר על התורה · דברים · פרק 4 · פסוק 9

רק השמר לך, אחרי המופת שהביא מקרבת אלהים, וידע מרע"ה שלא יאריך הדבר הזה דהיינו קרבת אלהים עד עולם, כי מהר יסורו מן הדרך ויגלו מעל אדמתם, חשש משה, פן בדורות הגלות יעזבו בני ישראל את התורה, כי יאמרו מאין נודע לנו שהיא אלהית, הלא עינינו רואות כי תופשי התורה הלכו שבי לפני צר, ואין לנו עוד קרבת אלהים, לכן חזר ואמר להם, מה שהבאתי ראיה מקרבת אלהים, אין זה מופת רק נגד העמים, אבל אתם בני ישראל חייבין ללכת בדרכי התורה גם בעת שפלותכם ובצר לכם, כי אתם יודעים שהיא נתונה לכם מן השמים, שהרי פנים בפנים דבר ה' עמכם ולזה סמך כאן כן תשכח וכו' יום אשר עמדת וכו', והזכיר אח"כ כי תוליד בנים וכו' שמדבר על הגלות והשפלות, והודיע שבכל זאת יתחזקו בתורת ה', כמו שאמר ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת (לקמן כ"ט), כלומר שישובו לתורה ולעבודה, וגם בזמן הגלות יזכרו המופת הגדול ממעמד הר סיני, כאמרו כי שאל נא וכו' השמע עם וכו' (שם ל"ג), ובדרך הזה יתחייבו להחזיק, בתורת ה' מדרך המדע כמו שחתם אתה הראת לדעת וכו', זהו לדעתי המשך הכתובים:

את הדברים אשר ראו עיניך, הוא מעמד הר סיני, ורוב הדור ההוא ראו אותו בעיניהם כי היו אז פחותים מבן עשרים:

ופן יסורו מלבבך, שצריך להתבונן תמיד במעשה הנורא ההוא כי הוא יסוד האמונה:

והודעתם לבניך ולבני בניך, ולפי שיש לכם יתרון גדול על בניכם בענין זה כי אתם עדי ראיה לא כן בניכם, לפיכך צריך שתודיעו הדבר הזה לבניכם אחריכם מדור לדור ותעידו להם אמתת מה שראו עיניכם, עד שיאמינוהו כאילו ראוהו כל הדורות, כי לא יעיד אדם שקר לבניו ולא ינחיל אותם הבל: