בקנאו את קנאתי בתוכם, אותה הקנאה שקנאתי אני לכבודי המחולל ביניהם בעבור ע"ז וג"ע, הוא בעצמו לבש אותה הקנאה וקידש את שמי בתוכם, וע"י שקנא את קנאתי השיב את חמתי מעליהם וגרם שלא כליתי אותם בחמתי, כי בזכותו נעצרה המגפה, וטעם הדבר נוסד על מה שפירשנו במקום אחר (שמות ל"ב י'), כי בשעה שישראל חייבים כלייה אם ימצא ביניהם רק איש אחד שישים נפשו בכפו ויחרף נפשו למות בעבורם, יסלח השם לכלם בזכותו כמו שקרה במעשה העגל, וכן כאן נכנס פנחס בסכנה גדולה להרוג בפומבי נשיא אחד מישראל, והשמעונים עזי נפש היו יכולים לקום עליווהוא לא היה מלומד למלחמה, גם נשיאי מדין יבאו בלי ספק לנקום מיתת כזבי שהיתה בת מלך, והוא לא חש לכל זה ונתן נפשו בעד ישראל, לכן הוא היה סבה שלא כלה השם את בני ישראל בקנאתו:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · במדבר · פרק 25 · פסוק 11
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4