ביאור יש"ר על התורה · בראשית · פרק 18 · פסוק 2

וישא עיניו וירא, זה היה תחלת המראה שזכר למעלה וירא אליו ה':

והנה שלשה אנשים, מן המסופר בסמוך נדע בבירור שמלאכי עליון היו, כי אחד מהם אמר שוב אשוב אליך כעת חיה, ואין בן אדם יכול להבטיח שיבא בשנה הבאה כי אולי ימות בתוך שנתו, ועוד בפירוש אמרו וישלחנו ה' לשחתה, ואין שני בני אדם יכולים להשחית מדינה גדולה, אלא שעם היותם מלאכים מופשטים מחומר נראו לאברהם בדמות אנשים, ולבשו לבוש גשמי כדרך המלאך הנראה למנוח ולגדעון, וחז"ל אמרו שהאחד בא לרפאות את אברהם ולהציל את לוט, והב' לבשר את שרה, והג' להשחית את ערי הככר:

נצבים עליו, לפניו וסמוכים אליו, והנה היה זה שלא כדרך הנהוג, כי לא ראה אותם מרחוק ולאט לאט מתקרבים והולכים, אלא בפתע פתאום ראה אותם עומדים אצלו, ולזה כתוב וירא וירא שני פעמים, כי אברהם התפלא מאד על ענין ביאתם שלא כמנהג הטבעי, וחשב שבלי ספק בעבורו באו, אלא שעכ"ז ראה אותם נצבים ועומדים במקומם, ולכן נתעורר ללכת לקראתם לחלות פניהם שיסורו אל ביתו:

וירץ לקראתם, התאמץ בכל כחו לקום ולהקרב אליהם אע"פי שהיה חולה, אך מיד שקם ממקומו מצא עצמו חזק ובריא עד שרץ לקראתם, כי תכף שנראו המלאכים לנגד עיניו נתרפא מחליו ושב להיות כבראשונה, ולזה סיפר הכתוב אח"כ שהוא בעצמו תיקן הסעודה, ואל הבקר רץ אברהם, והוא עומד עליהם, ואברהם הולך עמם לשלחם, כל זה להגיד שהלכה לה חולשתו ונתרפא לגמרי:

וישתחו ארצה, כי הבין שמחנה אלהים זה ולכן נהג בהם כבוד, אלא בעבור שנראו בדמות בני אדם רצה לכבדם ג"כ כמנהג לבני אדם והכין להם סעודה: