וקצתה את כפה, כפי קבלת חז"ל הוא כמו עין תחת עין, וטעמו עונש ממון, והנה בכונת הצווי הזה כבר נאמר בדרך כלל לא תעמוד על דם רעיך, (ויקרא י"ט), וביארנו שם שאל יעמוד אדם שקט ושאנן בהיות דם רעהו קרוב להשפך, אלא ירוץ להצילו כי מצוה להציל את הנרדף מיד רודפו, ולפי זה אולי נחשוב שהאשה ההיא עשתה כהוגן להחזיק במבושיו, כי כונתה להציל את בעלה מיד מכהו, לכן ביאר כאן כי נבלה עשתה וחייבת עונש, והטעם כי היה לה להציל את בעלה בדרכים אחרים, אם בקריאת אנשים אחדים שיבואו לעזרתו, או תיעצהו לברוח משם, או תחזיק בשערות האיש או בזרועו, ולא תעשה המעשה המגונה הזה שלא יאות אל בנות ישראל הצנועות:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · דברים · פרק 25 · פסוק 12
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4