אוהב גר · חלק שני · חלופי נוסחאות · סימן 97

ויתנכר אליהם וחשיב מא דימליל עמהון (סביוניטה ואנוירשא) והוא לשון עתיד, חשב בלבו מה ידבר להם, ומשפטו די ימליל, וברוב הספרים האחרונים דמליל, השמיטו היו"ד כדרכם, ולא הבינו שהיא יו"ד האי"תן ודע כי מלת די בדניאל ועזרא היא בכל מקום מלה בפני עצמה, ונסחאות התרגום מתחלפות הרבה בענין זה, והנכון לכתוב גם בתרגום מלת די נפרדת בכל מקום, אבל צריך לתת לב כשאחריה יו"ד, להבין אם היא יו"ד של מלת די, או היא משרש התיבה כמו דיהב שהוא כמו די-יהב או יו"ד האיתן כמו עד דיספקון שמשפטו די-יספקון, כי אמנם מלות הרבה נשתבשו בתרגום בעבור השמטת היו"ד הזאת. וכתב מהר"שד: ואנקלוס תרגם פה כוונה רחוקה מאד, ויתנכר כמו ויתנכל ע"כ, ואין הדבר כן, אבל בהפך אנקלוס תקן הלשון דרך כבוד ליוסף, שכל התנכרותו אליהם לא היה אלא ששקל דבריו במאזנים ודבר אליהם בחכמה, ובזה עשה עצמו כנכרי, שאם היה רוצה לעשות עצמו כאח, לא היה מדבר עמהם בחכמה, רק כאשר ידבר איש אל אחיו אחר כמה שנים שלא ראהו. אבל ההתנכלות היא בכוונה להזיק, ולא לכך נתכוון יוסף, ולא לומר עליו כזאת נתכוון אנקלוס.