אוהב גר · נוספות · דרכי לשון סורי · אות הסמ"ך

סִאמָא בסורי כֶּסֶף, והאל"ף בו מבדלת בין מה שענינו כסף למה שענינו מטמון ואוצר, שנכתב ביו"ד,: והאל"ף הזאת נמצאת לפעמים בתרגום, כגון משלי י' וי"ז, אלא שנקדו הסמ"ך בקמץ, ואין משפטה אלא בחירק, וראוי להגיהם כלם באל"ף וחירק לפניה.

סוֹבַר וביערו והשיקו בנשק ומגן תרגם יונתן ויהון שגרין ומסתוברין, הביאוהו הערוך והמתרגמן ולא פירשוהו וזה הוא פירושו, סוֹבַר (ובל' סורי סַובַר וגם סַיבַר) הא תרגום של נַשֹא, סָבַל, כִּלְכֵל, וכמו שלשון כלכל מושאל בעברי להורות על הפרנסה ועל ההזנה, כן לשון סובר בארמי, כמו וכלכלתי אותך שם, ואסובר יתך, ומזה בסורי אֶסתַּיבַּר ענינו אכל, זן את עצמו, והשם סַיבַּרתָּא מאכל ומזון; והנה כוונת יונתן בתרגומו ובערו והשיקו ויהון שגרין ומסתוברין, לבאר שבכלי זיינם של האויבים יהיו בני ישראל שוגרים את התנור לצורך מזונם, והוא האמת.

סוּלָאנֵא כן תרגום של סיגים, והוא ידוע בסורי, ענינו דבר נמאס, ונגזר משרש סלא אשר אביא למטה במקומו.

סוּס היחתה איש בחיקו, דילמא סיים בר נשא נורא בעוביה, המתרגמן כתב עליו ולא ידעתי מה הוא, והדבר פשוט מאד, שהוא לשון שימה והצנעה, אלא שנכתב בסמ"ך כמשפט לשון סורי, שאין אצלם שי"ן שמאלית. ומן השרש הזה הוא.

סִימָא שענינו דבר מושם ומוצנע, אוצר ומטמון, והרבוי ממנו סִימָתָא, ובתרגום אנקלוס סִימָן, וזה וזה רבוי לנקבות, והיחיד אינו אלא סִימָא, והוא תרגום של נתן לכם מטמון, עיין באוהב גר, ומזה בשיר השירים רבה ע"פ כי טובים דודיך, תני רשב"י ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, מה שימה זו אינה נגלית לכל אדם, כך הן דברי תורה, פירוש שִימָה מטמון.

סְיָן בסורי טיט, והוא ידוע בתרגומים, ולא הביאותיו הנה רק להודיע ניקודו, כי המתרגמן הביאו בערך סְיָן ואחר כן בערך סִין, והשני טעות.

סַכִּי ידוע בסורי, ענינו תקוה ובטחון, ומזה בתלמוד אבד סברן ובטל סכויין. ובתרגום גם כל קויך לא יבושו ברם כל דסכיין לך לא יבהתון (ויש בו טעות, כי צריך להיות דִמְסַכִּין בבנין דגוש), קוה לה' הושע לך, סַכָּא לאלהיך ויפרקינך, ותקותך לא תכרת, וסיכוייך לא ניגמר, ככפיר יבטח, היך אריא דמסכי למיכלותיה, והמתרגמן לא הזכיר מזה דבר.

סלא (אַסְלִי), ידוע בסורי, ל' מיאוס, נאצו כל תוכחתי, ואסליו כל מכסנותי, מוסר ה' בני אל תמאס, ברי מרדותא דאלהא לא תסלי, ותוכחת נאץ לבי, אסלי לבי, ושבע תועבת נפשו, ובשבע אסליית נפשיה, וקצת מאלה נמצאים בספרים בשי"ן, אשלי, והוא טעות. גם בעל הערוך הביאה בסמ"ך בערך אסל.

סקבל (אִסְתַּקְבַּל), לא יחרוך רמיה צידו, לא נסתקבל צידא לגברא נכילא, לא יזדמן ציד לאיש נוכל, היא מלה סורית נגזרת ממלת קֳבֵל, וענינה הזדמן ובוא לפני אדם, והמתרגמן לא הביאו.