ומזה המקרא אפשר להוכיח שאין איש יורש את אשתו כשהוא בקבר. דאל״כ אפילו איננה אם. אם רק היתה פעם לאיש הוסב נחלתה בע״כ. וכבר נתקשו רבותינו התוס׳ ביבמות דנ״ה. ובחי׳ רמב״ן והרמ״ה בב״ב דקי״ד למצוא המקור לזה:
קריאה במקור
הרחב דבר על במדבר · פרק 36
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ורשב״ם פי׳ דהרבותא הוא משום שהותרו להנשא לטוב בעיניהם. ולא היה אלא עצה. ולא נוח כ״כ. דעצת ה׳ אינו דבר קל אפילו למי שאינה צדקנית. ותו הרי כאשר צוה וגו׳ כתיב משמע דעצת ה׳ הוא נחשב כצווי. אלא כמש״כ משום דעפ״י צווי ה׳ ועצתו היו יכולין להנשא למי משבטן. והיו כמה חפצין לישא אותם מצד חכמתן ועשרם. והיו נדברות עמם. אבל לבסוף ותהיינה וגו׳ לבני דודיהן משום שלא נישאו אלא להגון להם:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 6212e6fca64810afe94d5b2390b102933d3b5bea53c784baa255c7e8e90a2cb0