הרחב דבר על במדבר · פרק 3

ומפרש בגמ׳ הדיוק מדלא כתיב או בהמה תחת בהמה או בהמתם תחת בהמתם. אלא כתיב בהמה תחת בהמתם ש״מ חד פטר טובא. וקטנתי להבין זה הדיוק שהרי לשון בהמתם הוא כמו לשון בהמת ישראל במקרא כ״א. והוא כמו דכתיב בהמת הלוים תחת בהמת ישראל. ובפרש״י כאן לא הביא הוכחה זו אלא הוכחה ראשונה בגמ׳ שם. ואולי הוכחת הגמ׳ מדלא כתיב בהאי קרא תחת בכורי בהמת ישראל אלא אשמעינן שאין נ״מ אי אין צריך פדיון אלא בכרים או כל בהמת ישראל אחר שא׳ פוטר אם כולם. אבל לשון הגמרא לא משמע הכי. וראוי לדעת שהרמב״ם פסק דשה אחד אינו פוטר אלא פ״ח אחד. וכפשטא דברייתא ומימרא דר״נ בדי״א דעשרה פ״ח בעי׳ עשרה טליים. ומש״ה היסב בפי׳ המשניות הא דתנן ופודה בו פעמים הרבה לכונה אחרת. וגם נקשר בזה הענין פסק של תקפו כהן אין מוציאין מידו. והדברים עתיקים. והא דלא פירש הכתוב כאן בכורי בהמתם משום שלא הי׳ נצרך להעמיד את הבכור אצל בהמת הלוי כמו בבכורי אדם וזה הי׳ ידוע דבהמת הלוים הי׳ מרובה מבכורי בהמת ישראל:

ומש״ה כהן שיש לו בן חלל שפטור מחמש סלעים כדאי׳ בבכורות דמ״ז ב׳ משום דהאב זוכה לעצמו. מכ״מ פרש״י והרא״ש שצריך להפריש וליקח לעצמו. והיינו משום דכ״ז שלא פירש המעות לשם פדה״ב ל״י. והא דכהנים פטורים מפה״ב אינו משום שזוכים לעצמם דא״כ היו צריכים להפריש מיהא. אלא מק״ו כלוים כפרש״י ערכין דף ד׳ א׳ בד״ה כהנים נפטרו מפדה״ב. הן אמת שהשאלתות סי׳ קי״ח נראה דלא ס״ל הכי אלא כהנים לא צריכי ק״ו רק לוים. מכ״מ מודה דמי שצריך ליתן פדה״ב עליו לומר שנותן בשביל פדה״ב. וע׳ מש״כ בהע״ש: