הרחב דבר על במדבר · פרק 27

ולמדנו מכאן התרת שבטים לדורות לבא זב״ז. שהרי כתב והעברת. והא דאי׳ שם דף קכ״א ע״ז מאי דריש זה הדבר כו׳ אינו אלא לרבנן דרבי דמפרשי קרא והעברתם את נחלתו לבתו לירושת אב. אבל לרבי מבואר בכתוב ההיתר לדורות. או אפי׳ לרבי אפשר לומר דקמ״ל דאפי׳ הבת נשואה כבר קודם שהגיע לה ירושה מכ״מ היא יורשת ומעברת נחלה לבניה:

והש״ך והגר״א הראו המקור בכתובות דף ק״ו ובמח״כ אינו ענין לכאן. דשם מיירי במי שיצא למדה״י והוא בחזקת חי. אין סומכין על עד א׳ שאמר שמת. אבל כאן מיירי במת ודאי שנצרך לנו להחזיק באדם שהוא קרוב מאב. והיה ס״ד שאינו אלא גלוי מילתא. אלא העיקר הוא מהא דב״ב דף קי״ג והא דקאמר שם וכדרב יהודה דא׳ שלשה כו׳ אינו ענין אלא על ביום הנחילו. והראיה מכתובות הנ״ל הביא הריב״ש בסי׳ קנ״ה ורפ״א דלא מהני סברת מילתא דעל״ג בממון והובא בהגהת רמ״א סי׳ ל׳. אבל מש״כ הריב״ש בסי׳ מ״ו כתב בלא הוכחה. אלא כמש״כ דזה לא נלמד מסוגי׳ דכתובות: