גור אריה על דברים · פרק 1 · פסוק 17

זה הממונה להושיב כו'. שאין לומר כפשוטו, דהא כל הכתוב הזה בא לומר איך משה רבינו עליו השלום הזהיר הדיינים שידונו דין אמת, ולענין זה לא היה צריך אזהרה, דהא בשביל כך היה ממנה אותם שידונו באמת, ולא שייך בהא מילתא "ואצוה", שמשמעות הכתוב כי משה רבינו עליו השלום הזהיר הדיינים בתוכחות שיהיו נזהרין ביותר, כמו "כקטן כגדול תשמעו", ו"לא תגורו מפני איש", כי לפעמים אדם מתירא, והוא בשביל זה מכניס דבריו ואינו רוצה לפסוק (ר' סנהדרין ו ע"ב), ועל זה אמר "לא תגורו". ומכל מקום אין זה עשיית עול, ולפיכך הוצרך להזהיר אותם. ועוד, אם הזהיר הדיינין "כקטן כגדול תשמעו", וכל הדברים שזכר משה, מכל שכן הוא אזהרה שלא יכיר פנים:
ומה שפירש (רש"י) לקמן בפרשת שופטים (ר' טז, יט) "לא תכירו פנים", אף בשעת הטענות, שלא יהא רך לזה כו', ואם כן יש לפרש גם כן כך, והשתא הוצרך משה רבינו עליו השלום להזהיר אותם על זה כאן (קושית הרא"ם), זה אי אפשר לפרש כך, משום דכתיב "לא תכירו פנים במשפט", ומה שהוא רך לאחד – אין זה "במשפט", אבל הוא בטענות, שאף אם יסתמו טענות האחד כאשר הוא רך לזה, מכל מקום אין זה הכרת פנים "במשפט", רק שגורם שלא יוכל לטעון. אבל אם נפרש 'זה הממונה למנות דיינין', כי דיין שאינו הגון הרי גורם להטות משפט, כי הדיין יטה משפט, ושייך בזה "לא תכירו פנים במשפט":

שיהא חביב עליך דין של פרוטה וכו'. דאין לומר איש שפל וקטן תשמעו כמו איש גדול וחשוב, דזה פשיטא, דבשביל שהוא קטן לא ישמע את דבריו, ואין צריך לזה אזהרה:

דבר אחר שלא תאמר זה עני וכו'. דלפירוש הראשון קשה, דהוי למכתב 'קטן כגדול תשמעון', מאי "כקטן", דמשמע שיהא הגדול כקטן, ולפיכך צריך לומר ש'לא יאמר פלוני זה עני וכו", והשתא מצוה על העשיר שיהיה נשמע כקטן וכו'. ומפני שקשה לפירוש זה, דהוי למכתב 'גדול כקטן תשמעון', כתב 'דבר אחר וכו", והשתא הוא מזהיר על הקטן שיהא נשמע כגדול. ושתי הפירושים צריך, כי אחר שכתיב "כקטון כגדול תשמעון", פירושו גדול כקטן, וקטן כגדול, לכך באין השני כפי"ן. וכן כתב הראב"ע בפרשת ויגש. ולשון ראשון, מפקינן ליה מפשוטו – דאיירי בדבר קטן, מדלא כתיב 'כעני כעשיר':

לא תיראו. ואם תאמר, ולפירוש זה, למה הוצרך משה להזהיר אותם שלא ידונו שקר בשביל יראתו, וכבר אמרנו (אות מג) כי לדון שקר לא היה צריך להזהיר אותן. ויראה, דבא להזהיר אותן שלא יהיו יראים מפניו כלל, שאם יהיה לו יראה – מחפש לו זכות יותר, כיון שירא מפניו. והשתא הוצרך להזהיר, אף על גב שלדעתו דן דין אמת, כיון שמתירא מפניו, אי אפשר שידון לו דין אמת. אבל "לא תכירו פנים במשפט" אין לפרש כך, שאם נושא לו פנים במשפט – אם כן כבר דן בשקר. שאין לפרש שלא יהיה רך לזה וקשה לזה, דהא "במשפט" כתיב, ולפיכך הוצרך לומר שהוא אזהרה לממנה דיינים. ומפני דהוי למכתב 'לא תיראו מפני איש', ושני בלישניה וכתב "לא תגורו", לכך פירש 'דבר אחר':

מה שאתה נוטל מזה וכו'. דאם לא כן, מאי "כי המשפט לאלקים", והלא המשפט לבעלי ריב הוא (כ"ה ברא"ם):

על דבר זה נסתלק וכו'. דאם לא כן, הוי למכתב 'הדבר הקשה תביאו אלי', כדכתיב קרא בפרשת יתרו (שמות יח, כו) "הדבר הקשה יביאון אל משה", דאצל בן אדם עדיף לשון הבאה, לפי שהוא דיין, ומביאין המשפט אליו לגמרי. דאילו כלפי הקדוש ברוך הוא עדיף לשון הקרבה, לפי שאין מביאין אל הקדוש ברוך הוא לגמרי, שאין בשר ודם בא אליו לגמרי, אלא שמקריבין לפניו המשפט. ולכך כתב "תקריבון אלי", לומר דמה שנאמר (במדבר כז, ה) "ויקרב משה את משפטן לפני ה'", זה היה מפני שאמר משה להקריב לו המשפטים. ולפיכך כתיב אצל משה הקרבה, אף על גב דעדיף לישנא דהבאה: