גור אריה על דברים · פרק 17 · פסוק 13

מכאן שממתינין לו עד הרגל וכו'. כדברי רבי עקיבא (סנהדרין פט.). אף על גב דפליג התם רבי יהודא, דאין מענין דינו של זה, אלא ממיתין אותו, ושולחין בכל המקומות 'איש פלוני נהרג וכו", פסק כרבי עקיבא, דהלכה כרבי עקיבא מחברו (עירובין מו ע"ב), וכל שכן דרבי יהודא תלמידו היה (יבמות סב ע"ב). אבל גבי בן סורר ומורה (להלן כא, כא) לא פירש (רש"י שם) רק ד'מכריזין בבית דין פלוני נסקל על שהיה וכו" (קושית הרא"ם). נראה דאף רבי עקיבא מודה גבי בן סורר ומורה דלא בעי רק הכרזה בעלמא, דההיא דבן סורר על כרחך ליכא למימר דכרבי יהודא אתא, דהא רבי יהודא לא קאמר הכרזה, רק דקאמר ש'כותבין ושולחין בכל המקומות וכו", ואילו בבן סורר ומורה לא אמרינן רק דמכריזין בבית דין, ואם כן כרבי יהודא נמי לא אתא. אלא מפני שזקן ממרא נידון בבית דין של ע"א בירושלים, וצוה בתורה "וכל ישראל ישמעו ויראו", אם כן יש לנו לפרש דהיינו כשעולין לרגל, ואז יהיו שם כל ישראל, יהיו דנים אותו. ורבי יהודא סבירא ליה דאין מענין דינו של זה, אלא ממיתין אותו מיד, ובית דין שולחים שלוחים לכל מקום 'פלוני נהרג בבית דין שהיה זקן ממרא'. אבל בן סורר ומורה, נהרג בבית דין של עירו (להלן כא, כא), לא שייך להמתין עד הרגל, גם לשלוח כתבים לכל מקום, שאינם רק בית דין של עירם, ואינם בית דין של כל ישראל שיהיה עליהם מוטל להזהיר את כל ישראל שישמעו ויראו. ולכך לא היו מכריזין רק בבית דין של עירם, ואין צריך לשלוח בכל מקום: