גור אריה על דברים · פרק 27 · פסוק 2

ואחר כך תוציאו משם אחרות וכו'. דאותם אבנים שהקימו בירדן היו שם עד עולם, כדכתיב בספר יהושע (יהושע ד, ט) "שתים עשרה אבנים הקים יהושע בתוך הירדן וגו' ויהיו שם עד היום הזה", אם כן על כרחך אבנים אחרים היו:

שלשה מיני אבנים היו וכו'. ובגמרא דסוטה (לה ע"ב) לא חשיב כך, אלא 'שלשה מיני אבנים היו; אחד שהקים משה בעבר הירדן, ואחד שהקים יהושע בירדן (יהושע ד, ט), ואחד שהקימו בגלגל'. ואותם שהקימו בהר עיבל, קפלו הסיד מעליהם אחר שברכו וקללו, והביאם לגלגל (רש"י בסוטה שם). וחשיב שהקימו בהר עיבל ושהקימו בגלגל מין אחד. ויראה לי לומר, כי מה שכתב (רש"י כאן) 'שלשה מיני אבנים', לא חשיב רק המצוה שיעשו בבואם לארץ ישראל, ולא חשיב של משה, שהיה בעבר הירדן (לעיל א, ה). והא דחשיב (רש"י כאן) של הר עיבל ושל גלגל בב' מינים, והם אחד, יראה לומר דרש"י חשיב הקמות בלבד. דאף על גב דשל עיבל ושל גלגל מין אחד של אבנים היו, סוף סוף ב' הקמות היו. וכך פירושו, ג' מיני אבנים שהיו מקימים אותו. דאף על גב דשל עיבל עצמם – הקימו אותו בגלגל, כיון דכל הקמה בפני עצמו מצוה הוי, חשיב אותו. ומה שהקדים (רש"י כאן) אותן של גלגל, אף על גב דהר עיבל היה קודם, שקפלו האבנים בהר עיבל והביאו לגלגל, משום דאבני ירדן ואבני גלגל שניהם היו כדי לזכור שכרת להם מי ירדן, כדמוכח קרא, לכך סמך אותן יחד. אבל אבני הר עיבל לא בשביל זה היה: