אות בשמים. ענין זה ידוע לחכמים למה "אות" בשמים ו"מופת" בארץ, והוא ידוע מה שאמר הכתוב (ר' בראשית ט, יב) "אות ברית ביני וביניכם אות היא לעולם". כי האות בשמים, מפני שאות יותר מן מופת, לפיכך אמר 'אות בשמים', בדברים הקיימים התמידים כמו בשמים, אשר לא יקבלו הויה והפסד. וכאשר יש בו נס, שהוא שינוי, נקרא אות. ודברים אשר משתנים, כמו הארץ, יקרא מופת, ואינו כל כך נס:
וגרסת רש"י שגרס 'כענין שנאמר בגדעון (ר' שופטים ו, יז) "ועשית עמדי אות", ואמר (ר' שם שם לט) "יהי נא חורב על הגיזה וגומר"'. משמע דזה הוי אות בשמים. וקשיא, דהא לא הוי זה אות בשמים. ואפשר כי דעת רש"י, כי מאחר שהיה על ידי טל מן השמים, נקרא זה אות בשמים. אבל מצאתי גירסא אחרת, והיא נכונה יותר; 'אות בשמים, דכתיב (בראשית א, יד) "והיו לאותות ולמועדים", מופתים בארץ, כדכתיב (שופטים ו, לז) "אם טל יהיה על הגיזה בלבדה ועל כל הארץ חורב וגו'"':
וגרסת רש"י שגרס 'כענין שנאמר בגדעון (ר' שופטים ו, יז) "ועשית עמדי אות", ואמר (ר' שם שם לט) "יהי נא חורב על הגיזה וגומר"'. משמע דזה הוי אות בשמים. וקשיא, דהא לא הוי זה אות בשמים. ואפשר כי דעת רש"י, כי מאחר שהיה על ידי טל מן השמים, נקרא זה אות בשמים. אבל מצאתי גירסא אחרת, והיא נכונה יותר; 'אות בשמים, דכתיב (בראשית א, יד) "והיו לאותות ולמועדים", מופתים בארץ, כדכתיב (שופטים ו, לז) "אם טל יהיה על הגיזה בלבדה ועל כל הארץ חורב וגו'"':