גור אריה על דברים · פרק 16 · פסוק 7

לבוקרו של שני. דאין לפרש לבוקרו של ראשון, דהא יום טוב הוא, ואסור לילך חוץ לתחום. וקשה, שמא על ידי בורגנין, שמותר לילך כמה פרסאות (עירובין נה ע"ב). ויש לתרץ, דהאי לא מקרי "ופנית", שעל ידי בורגנין נחשב הכל כמו עיר אחת. אך קשה,²⁰ דהא תחומין דרבנן (סוטה ל ע"ב). ונראה לתרץ, דעל כרחך האי "ופנית בבוקר" לאו ביום ראשון הוא, דאי ביום הראשון, אם כן לא היה בירושלים בחג הפסח רק בלילה, והתורה הצריכה להיות בירושלים ביום טוב להיות נראה בעזרה, שהרי כתיב (ר' פסוק טז) "בחג המצות ובחג השבועות יראה כל זכורך", ונאמר (שמות כג, טו) "לא יראו פני ריקם", להביא קרבן (רש"י שם), אם כן צריך להיות בירושלים ביום, לכן האי "ופנית בבוקר" רוצה לומר לבקרו של שני. ופירוש זה עיקר ונכון, ולא כדפירש הרא"ם. וכן איתא בהדיא בפירוש רש"י והתוספות (ד"ה לינה) במסכת סוכה (מז.):