גור אריה על דברים · פרק 7 · פסוק 4

בנו של גוי כשישא את ישראלית וכו'. דאין לפרש "כי יסיר בנך" – דקאמר חמיו של הבן שנשא בתו של גוי, והוא יסיר את בנך אחר עבודה זרה, דאם כן יקשה לך למה הקפידה תורה לכתוב "כי יסיר" שיהיה חותנו של בן מסיר הבן, ולא הקפידה אבת, והוי ליה למיכתב 'כי יסיר בנך ובתך מאחרי', או 'כי יסיר זרעך מאחרי'. גם אין לפרש כי על "בתו לא תקח לבנך" (פסוק ג), כי בתו של גוי תסיר בנך מאחרי, דאם כן לכתוב 'כי תסיר את בנך', שהוא לנקיבה. אלא האי "כי יסיר" קאי אגוי, ואבן הנולד לו מישראלית שקרוי "בנך", ויהיה הגוי מסיר אותו מן הקב"ה. ומדלא הקפיד שהגויה תסיר את בנך הנולד מן הישראל, שמע מינה שאינו קרוי "בנך". ואין להקשות, דאם כן לא יהיה "כי יסיר את בנך" טעם אל "בתו לא תקח לבנך", והכתוב משמע שבא להגיד לך טעם האיסור של "לא תתחתן" (פסוק ג), שכן משמע לשון "כי יסיר". ויש לתרץ, דרבותא קאמר, דפשיטא דלא הוצרך לתת טעם כלל שלא יתן בנו לבתו, דהא מוליד לו בן לעבודה זרה, דהבן הוא גוי, אלא "בתך לא תתן לבנו", אף על גב דהוולד הוא ישראל, ולא הוליד אותו לעבודה זרה, אסור משום "כי יסיר בנך". ובתוספות בפרק האומר (קידושין סח ע"ב) שיטה אחרת, עיין שם: