גור אריה על דברים · פרק 3 · פסוק 26

נתמלא חמה. מלשון עברה (כ"ה ברא"ם). ומה שהוסיף 'נתמלא חמה', מפני לשון התפעל, שצריך לפרש כך "ויתעבר", שהוא משמש על עצמו, כמו כל לשון התפעל:

אתם גרמתם לי. פירוש, אלמלא שהכעיסו את משה במעשיהם – לא היה בא לכלל החטא. וכדי שלא תפרש "ויתעבר ה' למענכם" שבשביל שקרא אותם "מורים" (במדבר כ, י) היה העונש עליו, וזהו משמעות "ויתעבר ה' בי למענכם", בשביל כבודכם, הביא ראיה שהרי הכתוב מספר מה שעשו ישראל "ויקציפו על מי מריבה" (תהלים קו, לב), וכתיב אחריו (שם) "וירע למשה בעבורם", ולא נוכל לפרש בשביל כבודם, שהרי מזכיר כל הרעות שעשו, כמו שנאמר "ויקציפו על מי מריבה", ולא היה לו להזכיר שהיה מעניש את משה, אם לא שפירושו שבשביל שהכעיסו את משה היה מעניש אותו:

שלא יאמרו הרב כמה קשה וכו'. דאם לא כן, למה אמר "רב לך" שאל יתפלל עוד, יתפלל ומה בכך. ובספרי משמע שפירושו "רב", כלומר יש לך רב, כי אני רבך, ואל תתפלל עוד, שאין לתלמיד להפציר כל כך ברב, 'שלא יאמרו כו":

דבר אחר. שקשה ללשון ראשון, דלא הוי לכתוב "רב לך", ודי במה שכתוב אחריו "אל תוסף דבר בדבר הזה":