מנחת שי על יהושע · פרק 6 · פסוק 17

רק רחב הזונה תחיה וגו'. כל אחה"ע דינו להנקד בחטף פתח כגון שַׁאֲלוּ רַחֲצוּ מַהֲרוּ יַעֲקֹב אַהֲרֹן ודומיהם ולפיהם יש מתג וג' מבטלים יש להם סימן נד"ח, פירוש "נ"גינה מקדמת, "ד"גש שלאחריו, "ח"ירק שלפניו באות של שמוש. ושלשתם נמצאו בפסוק א' רק רחב הזונה תִחְיֶה היא וכל אשר אתה בבית כי הֶחְבְּאַתה את המלאכים אשר שָׁלָחְנוּ ודין חירק שלפניו אינו נוהג בהיותו באות של יסוד כגון נִאֲצוּ נִאֲפוּ כִחֲשׁוּ מִהֲרוּ אבל בהיותו באות של שימוש נוהג ומבטל החטף פתח כגון תִהְיֶה יִהְיֶה יִחְיֶה ויוצאים מכלל זה וַתִּהֲלַךְ אש אצה ולשונם תִּהֲלַךְ בארץ כי החירק באות של שימוש ואינו מבטל החטף פתח ואספמיא מוסיפים עוד מבטל אחר כל שיש יו"ד לאחריו כגון יְשַׁעְיָה יְדַעְיָה זְרַחְיָה שְׁמַעְיָה וכן ועזא וְאַחְיוֹ וכן רַעְיוֹן רוח חוץ מן (להחיות) שאין הי' מבטל החטף פתח:

החבאתה. בכמה ספרים האל"ף בקמץ ובספרים בפתח ומסורת עליו באחד מהם לית ופתח באלף. וגם רד"ק בספר מכלול דף ק"ע כתב שהוא בפתח ונתן טעם לדבר: