נחל אשכול על קהלת · פרק 5 · פסוק 18

והשליטו לאכול ממנו ולשאת את חלקו ולשמוח בעמלו זה מתת אלהים היא. אפשר לפרש כי כל אכילה שבס' זה נדרש על התורה כמשז"ל והכי פירושו והשליטו לאכול ממנו לעסוק בתורה ולהוציא לאור חלקי פרד"ס השייכים לנשמתו אשר היו נטמעים בקליפות וז"ש ולשאת חלקו שקבל מסיני. ולשמוח בעמלו שיאכל פירות התורה כי הקדוש ברוך הוא זורע התורה כמ"ש רבינו אפרים בפירוש אור זרוע לצדיק שהתורה שלומד הקדוש ברוך הוא זורעה וזהו אור זרוע והפירות אינו חייב הקדוש ברוך הוא לתת לו כי המרויח אפילו בפקדון אינו צריך ליתן לו ריוח כמ"ש מור"ם בח"מ (סי' רצ"ב) וז"ש זה מתת אלהים כפשוטו והשליטו לאכול ממנו שיהנה בעושרו בשבתות וימים טובים וכיוצא ולשאת את חלקו יתברך שהוא מרים ומפריש חלקו יתברך צדקה ומעשר. ולשמוח בעמלו שנזהר שלא לדבר לשון הרע שיתנו עמלו וזכיותיו לאחרים אלא הוא שמח בעמלו לעולם הבא זה מתת אלהים היא כי לא כל אדם זוכה לשתי שלחנות והוא עלה להיות עשיר בעולם הזה ובעולם הבא מושב"ח ועומד נאמ"ר כאן ונאמ"ר להלן. א"נ ולשאת את חלקו מדבר בצדקה כדאמרן שכל מה שעושה בצדקה הוא חלקו האמיתי וכמ"ש מונבז וסופר ממשנה למלך ספרד דהוה אמיד בנכסי טובא. וא"ל המלך הודיעני נא סך ועושר שלך. וא"ל חשבתי דרכי והעושר שלי הוא חמשים אלף דינרי זהב וחרה אפו ביום ההוא המלך ותכף א"ל אדוני המלך שאל מהו העושר שלך. כן דברתי חמשים שזהו שלי שהוצאתי סך זה בצדקות וחסדים. אך רבבות העושר שעתה הוא ברשותי מי יודע של מי הוא והיא תשובה נצחת וז"ש ולשאת את חלקו כי הצדקה וחסדים הוא חלקו באמת. והשאר מי יודע למי הוא. ולשמוח בעמלו לעולם הבא שאין יד זרים מושלת בו והוא לעצמו כמ"ש מונבז וזה מתת אלהים היא ועמ"ש בדברים אחדים (דף קמ"ב ע"א) בס"ד. א"נ אפשר ולשמוח בעמלו שהוא שקט לאפוקי מי שיש לו רעה חולה שתמיד הוא בצער שמא יפסיד או יגנבוהו או יעלילו עליו ולכן הוא מקמץ שמא יאבד ויפסיד וכמו שפירשו ז"ל מ"ש עושר שמור לבעליו לרעתו שהוא תמיד יגע מאד להעשיר שחושב דאפשר יפסיד וז"ש שמור לבעליו שהוא שומרו לרעתו כשיהיה לו רע ויפסיד. כל קבל דנא אשר ישליטנו אלהים לאכול ממנו הוא בהשקט ושמח בעמלו: