ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה. פירשו הראשונים כי כאשר האדם שוקט ובוטח וימיו ימים טובים יש לו לשמוח בחלקו ומתוכם יחשוב ביום רעה ויביע ויתבונן ביום רעה אשר אפשר לבא וז"ש ביום טובה היה בטוב שייטיב לבו אך הן בעודנו בטוב יראה ביום רעה שאפשר יהפך עליו הגלגל ולכך צריך שני ענינים אחד שלא יתגאה כלל בעושרו כי לא ידע מה יהיה. וזאת שנית שיעשה צדקה לקיים העושר. וכמ"ש מלח ממון חסר ואמרי לה חסד. וכל זה לענין הגוף שיזהר במשאו ומתנו להתרחק מהנזיקין וחבלות דאפשר לבא לסחורה ששלח דרך ים או דרך יבשה או בעיר עצמה בכמה אופנים. והדברים ק"ו לענין הנפש כי הן בעודנו כברוש רענן ישתכל השכל וידוע דאפשר לבא המיתה ואנה יוליך את חרפתו וכי יפקוד ה' מה ישיבנו לכן ימהר לשוב אל ה' וירחמהו:
קריאה במקור
נחל אשכול על קהלת · פרק 7 · פסוק 14
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Nachal Eshkol al Hamesh Megilot, Warsaw, 1889
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://beta.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001156901/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 2e1c65d117fd46a64ab0d9c08918f30f97a60bd864681203271ff6468ca557b2