נחל אשכול על קהלת · פרק 4 · פסוק 6

טוב מלא כף נחת וגו'. אפשר לפי פשוטו שהנותן צדקה לעני אפילו מעט בסבר פנים יפות זו היא מצוה וטובה לנותן יותר טוב משאלו נתן הרבה לעני בגאוה ומבזהו לעני וז"ש טוב מלא כף אשר לו מלא כפו מאיזה דבר כגון מלא כפו קמח וכיוצא והוא כף נחת שנותן לו בכבוד. והוא טוב יותר ממלא חפנים שנותן לעני עמל ורעות רוח אחר כל הטורח ושבר רוח של עני. ולפי מדרשו הכי אתמר במדרשא טוב מלא כף נחת דריסה שדרס הקדוש ברוך הוא במצרים דכתיב ועברתי בארץ מצרים ממלא חפנים פיח כבשן של משה ואהרן למה שבזו היתה גאולה ובזו לא היתה גאולה. וצריך ביאור. ואפשר במה שאמרו רז"ל שהשחין נשאר להם עד יום מותם וזו לא מצינו בכל המכות ויש ס"ד דטובה מכח השחין יותר ממכת בכורות דהשחין נשאר כל ימי חייהם וז"ש ממלא חפנים עמל ורעות רוח פי' שבר רוח דכל ימיהם היה השחין להכאיב רוחם אך מכח בכורות לשעתה ואותם הבכורות מתו דוקא. ולאפוקי זה אמר טוב מלא כף נחת דריסה וכו' מהשחין ולזה שאל למה דהסבר' מבחוץ היא טובה. ותירץ שבזו היתה גאולה כלומר אין אנו הולכים אחר המצרים. רק אנו הולכים אחר הטובה הנמשכת לישראל שכתבו ז"ל דהגם דמראש מקדם א"ל משה רבינו ע"ה בדבר ה' הנני הורג את בנך ברוכך פרעה היה סובר דמזל טלה שהוא עובד דממנו נשפעים הבכורות חזק מאד ואי אפשר להרוג הבכורות וכשראה שנהרגו וראה בזיון שעשו לק"פ טל"ה תניא כמשז"ל אז הכיר בגדולתו יתברך ואמר קומו צאו ואם כן לא היתה גאולה שלימה עד מכת בכורות וז"ש שבזו היתה גאולה וכו':